מאמריםפרשת השבוע

פרשת וישב || אדם לאדם, אדם!

המקדש הינו מקום בו מקריבים את 'החיה' ומשחררים את חטאי האדם בכדי להיות אדם.

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ומהו החטא הרביעי אשר אלוהים מסרב לקבל ‘תשובה’ לא אשיבנו ופוסק לנו הנביא את פסוקו ‘על מכרם בכסף – ‘צדיק’ וזאת למה בעבור נעליים. פסוק ראשון בהפטרת השבוע

בקינה הנוראה על 10 ‘הרוגי מלכות’ מביא המקונן סיפור שכאילו התרחש במציאות בו מלך מילא את היכל המשפט שלו בנעלים וציווה להביא לפניו את 10 חכמי ישראל המובחרים השלמים בכל מידה טובה וביקש לשאול אותם לפי דין תורה ‘מה דינו של גונב איש ומכרו’? קלללל הם ענו לו המשך הפסוק של התורה ‘גונב איש ומכרו … מות יומת’ אמר אותו המלך עיינתי בכל התורה שלכם ולא מצאתי ש10 אחיי יוסף שילמו את המחיר על ‘מכירת יוסף’ ועוד יותר נורא מכירת אח. אמר המלך לעשרת החכמים שהצדק חייב להעשות לפחות לפי אמונתם ולכן הם גזרו את דינם דין אבותם בעצמם למיתה. ובזה אחר זה הם הוצאו להריגה במיתות משונות.

בסיפור המסגרת מופיע תפאורת הסיפור פלטין – ארמון מלא נעלים. המקונן מנסה לקחת אותנו לתוך דילמת חיים שמטרידה את המלך שבשעה שהוא קורא את סיפור יוסף ואחיו מזדקרת לפניו במלוא מוראתה הבעיה האנושית של ‘שנאת אחים’ ותוצאותיה ההרסניות והוא ‘המלך’ מנסה להבין את הכרוניקה של ההתדרדרות, היכן היא מתחילה? מה בהתנהגות האנושים דורש טיפול שורש ותשובת המלך מופיעה בסיפור בסמל ‘נעליים’.

מטרת הנעל הינה להגן על הנועל מפני הקוצים והברקנים. רגל יחפה מועדת לפורענויות הכשת נחש, עקיצת עקרב, אבנים חדות. מטרת ה’נעל’ היא להגן על הנועל מפני כל אלה אולם מצד אחד הנעל מגינה אולם מאידך הנועל מאבד את ‘הרגישות’ הרגל מפסיקה להיות מקור של ידע כמו הידיים לעיוור.

המלך מאשים את חוסר הרגישות כגורם הראשוני בהתדרדרות היחסים עד כדי שנאה יוקדת ומשאלות מוות לשנוא.

בפרשת השבוע אנו מוצאים את הגישושים הראשוניים לנסות ולמצוא ‘מרפא’ לבעיה הכואבת שהתחילה עם שחר התרבות האנושית ברצח אח. קין קם והרג את הבל אחיו ‘רצח שנאה’ כיוון שאלוהים קיבל את מנחת הבל וסירב למנחת קין. ‘תפיסת הצדק’ כבייכול קנתה לה שביתה בהיסטוריה האנושית. הראשון שקם ושאל אולי אפשר גם אחרת היה גאון המחשבה הפילוסוף היהודי בן הזקונים יוסף.

בואו ונראה איפה הדילמה וניסיון לפתרון מופיע בסיפור המקראי. יעקב האב המודאג מהמתרחש במשפחתו במיוחד מהיחסים האחים בין האחים מה שמדאיג אותו מאוד בלשון המדרש יעקב ידע שאם לא ‘ימות’ אחד מבניו בחייו הוא יזכה להיות ‘רגל מהמרכבה’. יוסף מביא את דיבת האחים בכדי שהאב יוכיח את אחיו ומתוך אמונה שאחיו הינם ‘חכמים’ ואדרבא ‘הוכח לחכם ויאהבך’ וככל שהוא ימצא יותר פגמים ויוכיח את אחיו הם יאהבו אותו יותר וזאת בגלל אהבת השלמות של החכמים. מבחינתו וגם מבחינת יעקב באותה שעה זהו פתרון מושלם לבעיית ‘שנאת אחים’. אולם במבחן המציאות קורה בדיוק ההפיך ‘ולא יכלו דבר איתו לשלום … וישנאו אותו אחיו …

יעקב עד לדרמת החיים בין בניו ומנסה לגייס לטובת העניין את העצה ‘אם רעב שונאך האכליהו לחם…’ ויאמר לך ראה את שלום אחיך בצאן’ הוא שולח את יוסף לך תביא להם לחם.

וישלחהו מעמק חברון רש”י מפרש מעצה עמוקה של הקבור בחברון כלומר יעקב מבין שבבסיס המאורעות נמצאת ההבטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה’. כלומר תשתית השנאה היא מאוד בבסיס המציאות היא הכוח הפועל והדוחף בלעדיה העולם לא יכול להתקדם לעבר יעודיו.

אולם במקביל יוסף ‘איש המחשבות’ בעל החלמות. כמאמר הגמרא אין אדם חולם אלא מהרהורי דיממה אדם חולם את מה שהוא חושב עליו. יוסף מנסה למצוא פתרון לבעיה בשורש הוא מפליג בעיון שלו עד ‘וימצאהו איש תועה בשדה’ רש”י לומד גזירה שווה האיש שפגש את יוסף הינו מלאך מסוג האישים הוא אותו המלאך מחזון יחזקאל המלאך עם האנך שבידו שבא למדוד את מקום המקדש ולתכנן את תוכנית הקמת המקדש. המלאך ‘האיש’ מספרים לנו חז”ל היה המלאך גבריאל כן אותו מלאך שהחריב את סדום ועמורה.

‘והנה תועה בשדה’ יוסף בן הזקונים היניק וחכים שקיבל את כל התורה. אותה למד מאביו שקיבל מסבו ואב סבו ומבית המדרש שם שם ועבר מתלבט בסוגיא כיצד ניתן למנוע את הגזירה הכתובה במגילת הקינות איכה ‘ציון שדה תחרש’ כלומר ‘תועה בשדה’ מרמז על ‘שדה תחרש’ יוסף תוהה כיצד ניתן לעצור את הסחף שכרגע מתגלה בשנאת האחים אליו אולם בהמשך ההיסטוריה שורשי השנאה יובילו להרס בית המקדש לחורבן ‘תל תלפיות’ והנורא מכל מקום ממנו יוצאת הוראה ברורה מה אלוהים רוצה מעולמו ‘שדה תחרש’ תהיה מקום של זריעה של כל מיני רעיונות תעתועים?

הגידה לי היכן אחי רועים שואל יוסף את המלאך כלומר מאין הם ניזונים מחשבתית והמלאך עונה שמעתי כי נסעו דותניה נסעו – מפרש רש’י הסיעו עצמן מהאחווה.

הם אבדו את ‘הרגישות’ לאחר, לשונה, האחווה מקויימת רק בצד האינטרסנטי הכיתתי הקבוצתי, בקרב אנשי שלומינו. אין בעולמם צורך בשלמות אישית, חוסר השלמות מפוצה בהקמת ‘ארגון’ ייסוד בית דין שיגן על האינטרסים האישיים של כל אחד ואחד.

כש’העולם’ מגיע למצב כזה הצדק האלוהי מקנא את קנאתו כשמעמיד האדם צלם בדמות בית דין ששוכח את ‘האדם’ ומאדיר את ‘החוק’ ושם אותו לפני האדם לפני האחווה מרעים האלוהים בקולו ועל ‘ארבעה לא אשיבנו’ כביכול אין לי צורך במקדש אשר בכדי להחזיק את הצידוק לקיומו משתמשים ב’קורבנות אדם’.

המקדש הינו מקום בו מקריבים את ‘החיה’ ומשחררים את חטאי האדם בכדי להיות אדם.

אדם לאדם, אדם!

דרשה ‘לסעודה שלישית’ רעווא דרעווין פרשת ויישב במקהלות קהילת ‘תהילה לדוד’ פה ק”ק קריית ים.

לתמונת נושא בחרתי ‘נעליים על הדנובה’ היא אנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005 – תשס”ה על גדות נהר הדנובה בבודפשט בירת הונגריה. האנדרטה מנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1944–1945. מבחינתי היא מסמלת את הנסיונות של העולם השפוי עולמו של יוסף הצדיק להתמודד עם כוחות השנאה הדינמיים הנמצאים מתחת לפני השטח ועליהם נבנתה ‘התרבות’ האנושית אולם בכל רגע הם מאיימים לצאת בשנאה רושפת ולהרוס את האחווה ומעט השלום והשלווה שתלמידי יוסף הצדיק מביאים לעולם.

רזיאל פריגן

רזיאל פריגן הוא קאוצ'ר, מנטור ויועץ אישי, ובינאישי, מייסד ומורה לשיטת האקסתרפיה XTP. סופר, חוקר ומרצה למיסטיקה יהודית. יזם אינטרנט ופעיל חברתי.

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בדוק גם
Close
Back to top button