הסיכון הנפשי בלהיות מנטור!
נכנסתי פעם ל’יחידות’ למורי ורבי אברהם אבא לייפר זצ”ל האדמ”ור מפיטסבורג שהשבוע י’ בטבת יחול יום ההילולא שלו ומצאתי אותו שקוע במחשבות ועצב על פניו שאלתי אותו ר’בה מה מדאיג אותך כל כך? הוא ענה ואמר פלוני אלמוני ביקש לפני מספר ימים שאתפלל עליו לישועה והצלחה אולם עברו מספר ימים והוא לא התקשר חזרה ואני מודאג מה קורה איתו? אני בציניות המעושה שלי אמרתי לו בחיוך רחב כנראה שהתפילות של הרבי עזרו ואפילו עזרו מאוד ויש לי גם מופת חותך והוכחה על כך שכמו שהרבי אומר – ‘הוא לא התקשר’. כי אם הבעיה לא הייתה נפתרת הוא היה מתקשר אלינו אס או אס, יושב פה מחוץ לדלת עד שהרבי היה קורע את שערי השמיים בתפילותיו. הרבי צחק ואמר ‘חבל שהם לא מתקשרים לספר לי את ‘חסדי שמיים’ ושהכול בסדר כי אם הם היו משמחים אותי הייתי מתפלל עליהם מתוך שמחה ואתה יודע רזיאל כי ‘תפילה מתוך שמחה פועלת יותר מתפילה מתוך שבר ועצבות’. לקח חשוב שלקחתי לעצמי להמשך ‘עבודת הקודש’ שלי להוות מנטור מורה דרך ויועץ רוחני לנשמות נפולות.
החלק המרגש בלהיות מנטור, החלק המעורר, המשמח בלפגוש ‘פנים חדשות’ זו ההזדמנות להציץ מאחורי הבמה אל חיים אחרים, להיות משכתב ה’תסריט חיים’ הנכון לאדם שגורל ומוכנות הפגיש בניכם. מורה ותלמיד, מנחה ומונחה, מחנך וחניך. האושר והעושר בנתינה מתוך נסיון החיים והעקרון הבסיסי שמורה יכול להנחיל לתלמיד רק את הדוגמא האישית לאדם שעשה את הדרך ליעודו ואם התלמיד יהיה נאמן לדרכו האישית לפחות כמו שהמורה היה נאמן לדרכו, גם הלמיד יוכל להיות מורה. עש כאן החלק האלטרואיסטי אולם לחלק השני של ההתקשרות בין מורה לתלמיד אף אחד לא מכין אותך, הכנה נפשית ורגשית.
איך להתחבר, איך לגשת לפתרון בעיה, איך ליצור אמון, איך לשווק את עצמך כמורה דרך רוחני כמנטור ישנה המון הכנה ושיח סביב הנושא.
אולם לחיות ולהמשיך לחיות ולהשלים עם מצב של פרידה מתמדת לזה שום נסיון לא מכין אותך.
במשך תקופה אתה הופך להיות ‘בן משפחה’ ואולי זיקה עמוקה מכך, חבר, אח גדול, הורה ודווקא ברגע הגדול של ההתקשרות ברגע השיא שמטרות ההנחיה הושגו במלואם, ולעיתים קרובות הרבה מעבר לציפיה המשותפת בתחילת הדרך, ממש התגשמות המשפט ‘יגעת ומצאת, תאמין! כיוון שעושים עבודה פנימית עם כל הלב והכוונה מוצאים הרבה מעבר למאמץ ולהתכוונות. אז מגיע המפץ הגדול וצריך לשחרר להיפרד.
ככל שאתה כמנחה נותן את הלב והנשמה והופך להיות משתתף פעיל בחיי החניך שלך כך הפרידה שמצד אחד מסבה לך אושר ותחושת הצלחה מפנה מקום לריקנות והייתי מעיז ואומר אפילו תחושת עצב עמוק של אובדן. מה שמצריך אותך כל פעם מחדש להתאבל.
לחיות בצילו של אבל מתמשך זה לא קל בלשון המעטה. לפעמים אני חש כמו בול עץ שנעצו בו מסמר 10 ואז כשמוציאים את המסמר נותר חור בעץ. לא יאומן כמה חורים כאלה יש לכל מנטור.
המונחה מבחינתו מצא ‘חבר’ טוב ומקצוען אולם כשנמר התהליך והוא המשיך בדרכו לרוב איננו מעלה בדעתו שמעבר למורה הרוחני המדהים שישנה לו את חייו ישנו אדם רגיש שכואב לו על כל חבר שהלך מעולמו ואל תהיו ציניים ותחשבו על איבוד ההכנסה למנטור כסיבה לכאב. מנטור אמיתי שנמצא בפוזיציה של מנטור בגלל תחושת יעוד עמוקה ותודעת שליחות הפרידה באמת כואבת לו.
תלמיד טוב זה תלמיד שכל פעם שהוא משיג השגה חדשה והצלחה כתוצאה מההדרכות של המנטור שלו לא שוכח לתדע את המורה ולספר לו את הפרקים הבאים של סיפור חייו.
הצד הכואב של המנטורינג
