י”ז בתמוז צום הרביעי בלשון הנביא.
הוא היום בו ‘נשתברו הלוחות’. לוחות הברית לוחות ראשונים. הנושאות בתוכן את חקיקת 10 הדברות, התוכן המהותי הקושר בין כל מה שמייצגים השמיים לבין כל מה שמייצג מושג ‘הארץ’ . נקודת מפגש בין חומר לרוח, המקום בו רוח היא חומר ולהפך.
משה רבנו יורד מהר סיני ומגלה לתדהמתו את ‘העם ברעו’ מסיבת חינגאה רבתית סביב עגל הזהב. סרט מהר מן הדרך ואולי מהר מידי ריחוק מידי.
משה בצעד מרחיק לכת שובר את הלוחות עליהם מכתב האלוהים חקוק ועל המעשה הוא אמנם מקבל מאלוהים ברכת יישר כוח ששיברת את הלוחות. אולם החסרון של המעשה האלוהי, לוחות שבורים לא ניתן לאיחוי ותיקון.
המשמעות של שבית הלוחות לגבינו, מעתה אין יותר חיבור והשפעה ישירה בין השמיים והארץ, האפשרות היחידה שלנו לקלוט משהו מהעניין האלוהי נמצא שבור, רסיסי מחשבה שלא מצליחים להתחבר לכדי תובנה שלמה. מעכשיו אנחנו אנשים ללא חיבור למקור. אנחנו מחזיקים בידינו טלפון ללא סים, יש לנו את כל המערכות במצב פעיל אולם ללא יכולת חיבור בין המערכות השונות.
עצם הבנת ‘התקלה’ מחייב יום התבוננות שנקבע ליום י”ז בתמוז על ידי האבות המייסדים, היום בו השבר הנורא מכל קרה. נשארנו ללא תקשורת עם המקור.
במשך השנים התרגלנו כל כך לנכות הרוחנית הזו ואפילו פיתחנו התמצאות פעילה למרות ‘הנכות’ עד כדי כך שאנחנו לא מרגישים את החסרון. זה כבר לא חסר לנו אפשר כביכול להמשיך לחיות ואפילו לחיות טוב בלי חיבור למקור השמימי שלנו.
י”ז בתמוז ישאר תמיד היום בו נרשה לעצמנו להתגעגע לחיים שהם מעבר לחיים חומריים ורדיפת תענוגות, לחיים שיש להם משמעות אחרת מלבד לחיות אותם ולהמנע מסבל וכאב. לחיים שיש בהם אהבה, חיבור, איחוי בין הנשמה לבין נותן הנשמה, געגוע ל ‘ישקני מנשיקות פיהו’ לחיים שלאינטואציה יש מעמד לא פחות מחמשת החושים והפיתוחים המדעיים.
מי שלא מרגיש עד כמה החיבור הזה חסר לו יכול אולי להבין כמה יאוש יש בקיום אנושי שלכאורה לא הולך לשום מקום.
