הפרדוקס האקסתרפי: האם ויתרנו על הריבונות כדי לקנות שקט זוגי
מאת: ד”ר רזיאל פריגן
בבתי הקפה שתחת מגדלי המשרדים המפוארים, מסתתרת לעיתים טרגדיה שקופה: הגבר המצליח שהפך ל”נושא כלים” בביתו שלו. ד”ר רזיאל פריגן במסע פסיכוסופי אל לב הריבונות – מהרגע שבו הריצוי הופך לביטול עצמי, ועד להשבת הכתר הפנימי דרך מודל “עדינו העצני”.
ישבנו בבית קפה שקט, למרגלות מגדל מגורים יוקרתי שבו הוא מנהל את חייו המקצועיים. “נ'” (שם בדוי), בן 55, הוא גבר מרשים, מומחה בעל שם בתחומו ובעל ייחוס חברתי. על הנייר, הוא דמות של סמכות. אך כשהחל לדבר על ביתו, קולו נסדק. אשתו, בת 50, אישה משכילה ודומיננטית העוסקת בייעוץ, הציבה בפניו דרישה חדשה: “פתיחת קשר”.
נ’ לא זעק. הוא לא הציב גבול. הוא ניסה “לנרמל” את הסיטואציה, להכיל אותה, להבין את הצרכים של בת זוגו שביקשה לחוות ריגושים מחוץ לנישואין. הריצוי של נ’ חלחל אפילו לעסקיו; הוא הודה בפניי שהוא מתבייש לגבות את השכר המגיע לו בזכות, ומעדיף להישאר בעמדת ה”מבקש” גם מול לקוחותיו. הוא הפך לצל של עצמו, שבוי בתוך מה שאני מכנה: “הפרדוקס האקסתרפי”.
הבריחה אל ה”נטפלות” (Patienthood)
הפסיכואנליטיקאי אריך פרום כינה זאת “בריחה מחופש”. לטענתו, האדם פוחד כל כך מהנפרדות ומהאחריות על חייו, עד שהוא מוותר על ריבונותו לטובת כוח חיצוני. נ’ הפך למה שפרום הגדיר “נטפל” (Patient) – אובייקט סביל שחייו מנוהלים על ידי רצונותיה של אשתו.
בשיחותינו, נ’ נהג להזכיר דוגמה שראה בסביבתו: גבר משפחה, “גבר-גבר” לשעבר, שאשתו עזבה אותו לטובת אישה אחרת. אותו גבר יוצא איתן לסופי שבוע, מממן את חייהן ומשמש כ”נושא כלים” בשם הנאורות וטובת הילדים. נ’ ראה בו מודל של הקרבה; אני ראיתי שם מוות קליני של ה-Being. אותו גבר, למרות נתוניו המרשימים, לא הצליח ליצור קשר חדש מאז. איש אינו יכול לאהוב אדם שביטל את עצמו עד כדי שקיפות.
עדינו העצני: הסוד שבניגודים
כדי לחלץ את נ’ מהמלכודת, עלינו לחזור לארכיטיפ קדום. חז”ל מתארים את דמותו של עדינו העצני, מגיבורי דוד המלך, כדגם לגבריות דיאלקטית שלמה:
“כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, וכשהיה יוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ.”
השיטה האקסתרפית מציעה לנ’ שלושה שלבי שיקום:
1. יושב בתחכמוני: השבת הסמכות הקוגניטיבית. על הגבר להבין שערכו אינו סחורה בשוק החליפין הזוגי. עליו לחזור אל ה”דעת” שלו, אל מומחיותו, ולדרוש את המגיע לו – בעסקיו ובביתו – בזכות ולא בחסד.
2. העצני: הגבריות כגבול נוקשה. היכולת להפוך לבלתי חדיר למניפולציות של “נרמול” בגידה. העצני הוא עץ שאינו מתכופף מול רוח הציפיות של האחר.
3. עדינו: הרגישות כבחירה. רק גבר שיודע להיות “העצני” (קשוח מול עוול), קונה את הזכות המוסרית להיות “עדינו” – להעניק חסד ורכות מתוך עוצמה ריבונית.
חוסן אסטרטגי בתוך הסערה
כשהגבר מפסיק לרצות, המערכת מגיבה בזעזוע (הומוסטזיס). בת הזוג עשויה להחריף את הלחץ. כאן נדרשת ה“אדישות האסטרטגית” – היכולת להתבונן בניסיונות השליטה כחוקר אנתרופולוגי, מבלי להישאב לעלבון.
חוסן זה נמדד ביכולת להישאר “עצני” מול דרישות לא לגיטימיות כמו “פתיחת קשר” כפויה, תוך שמירה על ה”עדינו” כלפי הילדים והנכדים. זהו מבצע חילוץ של הנשמה מציפורני הריצוי אל עבר הריבונות.
לסיכום: להיות או לא להיות
המסע מן הריצוי אל הריבונות הוא המסע מן ה”נטפלות” אל ה”היות”. גבר המאמץ את מודל עדינו העצני מפסיק “לעשות שירצו אותו”, ומתחיל להיות אדם שאיש אינו מחזיק במפתחות לערכו. הריבונות היא היצירה הגדולה ביותר של חיינו. הגיע הזמן לשבת בכיסא התחכמוני.
על הכותב: ד”ר רזיאל פריגן הוא דוקטור לחינוך, מומחה לפסיכולוגיה קיומית ומנטור אסטרטגי. מפתח שיטת “הפרדוקס האקסתרפי” ומלווה אנשים וארגונים בתהליכי השבת הריבונות האישית.
