לפני שאתה ניגש לדבר על אלוהים, שטוף את פיך’
האדם מחפש אלוהים.
מי שמחפש את ‘אלוהים’ יכול למצוא אותו במקרא שם הוא נמצא במלוא הדרו וחוכמתו. נכון, אפשר גם להתבונן בבריאה אולם המושג שנקבל הוא יותר התפעלות מהעוצמה והגודל ופחות מהותו והנהגתו.
אבל … לפני שניגשים למקרא חייבים ללמוד את שפת המקרא. צריך להבין, השפה בה אנו דוברים ומבינים היא לגמרי לא שפת המקרא, היא אמנם דומה אך היא איננה מה שאנחנו מייחסים לה.
את המקרא צריך לקרוא ולהבין לפי המטאפורות ועולם הדימויים והמהויות בהן הוא עוסק.
מושג האלוהים במקרא הוא דינמי ומשתנה ומצריך התייחסות והבנה שונה מתקופה לתקופה, עד כדי כך שחכמי התלמוד מסדרי התפילה התייחסו לשוני ונתנו לו ביטוי בתפילת 18 הם מציינים את אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, השינוי בתפיסת מושג האלוהים בין אברהם המייסד לבין ממשיכו בנו יצחק הוא מהותי ודורש התייחסות שונה וכל השוני בין אלוהי יצחק לאלוהי יעקב.
לא האלוהים מתגלה אלא האדם. ככל שהאדם מתעסק במהות שבין הלמעלה לבין הלמטה, בין המקור לבין הנברא כך מתגלה ‘האדם’.
האלוהים של האדם מבית מדרשו של אברהם אבינו הוא דינמי הוא הוויתי ויוצר בכל יום תמיד מעשה בראשית’. מעצם מהותו ככזה הוא מחייב את האדם להיות רחב, כוללני, משתנה ובעיקר מתחדש.
המקרא בעיקר מנגיש לנו עקרונות וכללים לצורך האנושי בפתיחת חידת ההויה בדמות חיפוש אחרי אלוהים. ככל שהאדם ‘מוצא’ יותר אלוהים הוא נעשה יותר אנושי.
אלוהים, איפה אתה? אני פה!
הנני.
