בואו נדבר על התמכרויות, אחת ההתמכרויות שבטעות נחשבת ל’חוקית’ היא ההתמכרות לעצב, לדיכאון, להלך נפש פסימי דכדכני. אם אתם מזהים את עצמכם ככאלה אתם ב’חברה טובה’ זכיתם בכל הקופה. אתם חלק בלתי נפרד מהחברה המערבית אתם העתיד שלה והדיכי שלכם הוא מנוע הצמיחה הכלכלי והחברתי. הריפוי המודרני למצב המניה של הדכאון הוא ‘תרבות הצריכה’ עצם היותכם לצרכן לעילא מציבים אתכם בראש הפרמידה החברתית, אתם נערצים, מושא לקנאה ולפעמים אפילו השראה. החברה מעניקה לכם את פרס ההתעניינות ורצון להיות בחברתכם, הסיסמא להצלחה היא מאוד פשוטה תקנו יותר תהיו מקובלים יותר. ככל שהדכאון יעמיק יותר תצרכו יותר וחוזר חלילה. אתם מכורים לטירוף בטירוף עד כדי כך שמנת הסם הקודם כבר לא מספיקה והגוף (הדכאון) צריך מנה נוספת של טירוף.
כל כך התרגלנו לחיים בתוך הטירוף שכך דעיכה של טירוף מתפרש לנו כשעמום כחידלון והמצחיק שלחיות בריא, שמח, נתפס כדכאון.
מילת המפתח של הטיפול בהתמכרות לדכאון היא שינוי או במילה הנרדפת הצלחה אולם ההשלכה המעשית לפתרון המצוקה הנפשית היא ‘התפתחות’ עוד מילה שמרוב שימוש הפכה לקלישאה נבובה.
ההתפתחות היחידה היא פיתוח האופי. ואת האופי לא ניתן לפתח מבלי להתגבר על ‘החמדנות’ על השנאה הפנימית השנאה לחיים שמבטא החמדנות. מצב בו ‘האני’ רוצה להיות לא הוא. החמדנות רוצה לרצות להיות מי שאתם רוצים שאהיה. החמדנות רוצה את הפרס שבהכרה של האחרים על פני ההכרה העצמית.
אי אפשר להתגבר על הדכאון מבלי לעבור תחילה את מבחן החמדנות. המבחן הזה כל כך קשה שרונו מרימים ידיים כבר בתחילת הדרך והנורא שהפכנו את הכשלון לשיטת חיים.
ההיפך מחמדנות זה ידיעה ברורה של המיוחדות שלי כאדם.
