ב.ד.ה האדמ”ור מפיטסבורג איננו || מה היה הרב’ה בשבילי

ב.ד.ה חצרות קודש פיטסבורג מודיעה בצער וביגון קודר.

נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים, בהלקח מעמנו בחטף קדוש ישראל ותפארתו, האי צדיק הקוה”ט כ”ק מרן אדוננו מורינו ורבינו מפיטסבורג זכר צדיק לקדוש לברכה.

מי היה הרב’ה בשבילי? 7 השנים הטובות.

ערב ראש השנה ה’תש”נ השנה 1990 אני נכנס להתברך לשנה טובה אישית ולמוסדות חצר חסידות פיטסבורג אצל הקוה”ט האדמו”ר מורי ורבי אברהם אבא לייפר זצ”ל מה שדובר בשיחה הזו ואני לא מגזים יכול למלא ספר העוסק ביחסים בין מורה רוחני לתלמיד, אבל לא זה העיניין אלא לפני שאנחנו מסיימים את השיחה הר’בה מושיט לי יד ואני מושיט חזרה הוא מושיט לי את ימינו ולוחץ חזרה ואז לופת עם יד שמאל את ידי ועם המון אהבה ודאגה אבאית הוא מבקש ממני תשמור לי על מוטל תשמור לי על מוטל … מוטל הוא הכינוי חיבה של בן האדמ”ור וממשיך חצר החסידות.

צריך להבין את הרקע לשיחה באותה תקופה ראש הישיבה הרב ש”נ סגל זצ”ל ואני שנהלתי חלק מעיניני החצר החלטנו שאנחנו אחרי ה 120 של הר’בה אנחנו לא ממשיכים את הניהול של חצר חסידות פיטבורג. 4 חודשים לאחר מכן ביוד בטבת ה 7 בינואר 1990 בשעת בוקר מוקדמת האדמ”ור נפטר וכעבור מספר שעות נערכה הלוויה המונית. באותו מעמד הכריז גיסו של האדמו”ר הר’בה מנדבורה בני ברק זצ”ל שרצונו של הרבי היה שבנו רבי מרדכי מוטל יששכר בער ימשיך את אביו. הרב סגל שעמד לצידי שואל אותי בלחש רזיאל, מה החלטת האם אתה ממשיך או ממשיך הלאה? עניתי ואמרתי הר’בה ציווה אותי לפני מותו לשמור על מוטל עם כל ההסתייגויות שלי אני מקבל עלי את צוואתו וממשיך, הרב סגל אמר בחיוך אם כך אני ממשיך איתך ומאותו רגע התחילו להן 7 השנים הטובות והמפוארות של חצר פיטסבורג.

אחרי 7 שנים שראיתי שאפשר להסתדר בלעדי פרשתי לדרך עצמאית של ייעוץ והכוונת דרך.

תקופת הזוהר של האדמו”ר מרדכי מוטל יששכר בער לייפר זצ”ל.

הר’בה היה בולדוזר מזיז הרים יזם בעל אומץ ותעוזה יוצאי דופן, הוא לא נח ולא שקט לרגע, האופי האדיר של בעל חזון ומעוף דחף אותו לפרוייקטים שהשאירו אותנו אנשי ההנהלה חסרי אוויר, הוא היה מולטי טאלנט מצד אחד הוא היה יוצר מוזיקלי בחסד ורב השראה ניגונים רבים שלו הפכו לניגוני שבת וחג בבתים רבים בישראל ומאידך חלומו הגדול על חצר חסידית גדולה ומפוארת לא נתן לו מנוח. כשהוא ראה כיצד אשדוד הופכת להיות בית לציבור חרדי מכל הגוונים הוא קפץ למים העמוקים של השקעה בתלמוד תורה כלל חסידי לתפארת היהדות, לא נח ולא שקט יום ולילה עד שהקמנו את בית ‘אמונת אברהם’ על שם אביו בית מדרש וישיבה גדולה שתהווה יד וזכרון לפועלו של אביו מופת האדם ובכדי שחלילה לא יהיה ילד שלא ירצה ויחשוק להיות כמו הר’בה אביו הוא שכר סופר שיכתוב את קורות ה’אבא לכולם’ – סיפור חייו של רבי אברהם אבא לייפר זצ”ל.

כשאנחנו פתוחים במספר פרוייקטים בו זמנים ומדובר בהשקעות ענקיות שכולן מגיוס תרומות מהציבור הר’בה מנחית עוד הנחתה צריך להוציא לאור את כתבי אביו בעל ‘אמונת אברהם’ ואת כתבי זקנו רבי יוסף לייפר, הקמנו את מכון הספרים שכרנו תלמידי חכמים שישבו על העבודה ואכן התוצאות היו משתלמות ‘תורת אדמורי פיטסבורג’ גישה יחודית לעבודת השם חיבור של עבודה פנימית והתלהבות דתית. סידור תפילה עם פרושי אדמורי פיטסבורג

אתן דוגמא אחת לצורך הבנה של דרכם המיוחדת של אדמו”רי פיטסבורג.

אנחנו מכירים את החלוקה למצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום אומר ‘בעל אמונת אברהם’ ישנה צלע שלישית עבירות שבין אדם לעצמו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את עצמו. כזה היה רבי מוטל (אני קורא לו כך בשם החיבה כמו שהיינו קוראים אחד לשני) מחייב את עצמו תובע מעצמו את המקסימום ולרוב גם יותר, הוא ראה את חזונו, חלומו כמציאות הניתנת להגשמה.

כמי שמוסר עדות אישית במבט של 37 שנים אחורנית הוא עמד בגבורה ובתפארת בכל היעדים שהוא הציב לעצמו, הוא מעולם לא ריחם על עצמו והיה מוכן לשלם את המחיר הכבד של בריאות רופפת והוא רק בן 64 כשמצא אותו מותו.

האדמ”ור מפיטסבורג הוא מופת לאיש חזון לממשיך דרך שממציא מחדש את עצמו לא כבן ממשיך אלא כיוצר, עוף החול הקם מתוך האפר, איש חזון שהגשים בחייו את חזונו. האיש שיצר את חסידות פיטסבורג והפך אותה לחצר מאוד מאוד משמעותית בקרב חצרות חסידיות ותיקות ועם אלפי חסידים, שירת ונעימת חייו היו לפס קול של החסידות המתחדשת בארץ ישראל.

אני לא מתפלא שאלוהים בחר לאסוף את הנשמה הגדולה הזו אליו דווקא במועד חג הסוכות, מי שהכיר מקרוב יודע את עבודת הקודש שלו ב’הושענות’ ועכשיו לקח אותו האלוהים לשמוע ולהדמיע בשמים

אנא הושיעה נא

אני והו הושיעה נא.

הייתה לי הזכות לבלות איתך את שבע השנים הטובות, תודה לך על מי שהיית בשבילי. יהי רצון שתהיה מליץ טוב על בניך ובנותיך על הרבנית על חצר החסידות על כל תושבי אשדוד המעטירה, על כל ישראל אחינו הנתונים בצרה ובשביה ועל כל העולם כולו.

נעמת לי, חבר.

לקראת הסוף, האדמ”ור חלה בקורונה

לפני שבועות מספר בנוסף למחלות מהן סבל האדמו”ר נדבק בנגיף הקורונה ואושפז במרכז הרפואי צאנז לניאדו. בבחרותו למד בישיבת צאנז. האדמו”ר מצאנז ליווה את המנוח בצאתו מהמרכז הרפואי ומשם יצא מסע ההלויה לכיוון אשדוד לתחנות החשובות בחיי האדמור בית מדרשו, התמוד תורה … ומשם לבית החיים של העיר אשדוד שם יטמן.

ממשיכי דרכו

כמנהג בית נדבורנא בתחילה הייתה מחשבה שלשת בניו ימונו לאדמורים.

אולם תוך כדי מסע ההלוויה כשהמיטה מוצבת בחצר בית המדרש הוכתר  בנו בכורו רבי משולם אליעזר לייפר כממשיך דרכו בקודש ואחיו וכל העדה יקבלו את מרותו. ‏בנו השני רבי יעקב לייפער מונה לראש רשת הישיבות של פיטסבורג והבן השלישי רבי יוסף מונה לרב קהילת פיטסבורג בבני ברק.

זכורני שאביו רבי אברהם אבא לייפר זצ”ל קירב באופן מיוחד את נכדו בן האדמור הרב משולם, עוד בהיותו ילד הסבא הקפיד למרות תור המבקרים ומבקשי העיצה שמשולם יכנס להגיד לו לילה טוב ולעקוב מקרוב על התפתחותו הרוחנית באופן יומיומי. משולם הילד היה מפעם לפעם עובר בין מבקשי הברכה שם את ידו על האנשים ומברך אותם.

כולי תקווה שמשולם הנכד הבן יקיים את צוואת זקנו ויקח את מושכות ההנהגה לידיו וימשיך את אבותיו ויפתח מעצמו עוד נדבכים בעבודת השם ולהיות האיש על העדה שיצא לפניהם.

בתמונה האדמו”ר מפיטסבורג משמאל אני מימין בימים שצבע הזקן היה שחור.