שם עם מזל

טיפים, מנהגים והלכות בבחירת שם לתינוק

מה צריך לקחת בחשבון כשמחפשים שם לתינוק?

עיקרי הסיפור
  • Knowledge is power
  • The Future Of Possible
  • Hibs and Ross County fans on final
  • Tip of the day: That man again
  • Hibs and Ross County fans on final
  • Spieth in danger of missing cut

הדרכה בבחירת השם

משך שנים רבות מנהיגנו נשאו שמות של מנהיגים תנ”כיים. מקובלים לא קראו לילדיהם בשמם בגלל הפחד שישויות רוחניות יפגעו בילדים אלו (לסב היתה יכולת הגנה על עצמו מה שלא כן לרך הנולד הנושא את שמו של הסב).

נוהגים לא לפרסם את שם הילד לפני שנולד (יש לזה גם יישום מעשי, מניעת חיכוכים וויכוחים בין בני המשפחה המורחבת). כשהיילוד הוא פג, נוהגים לקרוא לו בשם סמוך ללידתו כדי שאפשר יהיה להתפלל לרפואתו.

המנהג הוא לקרוא את שמו של הבן בטכס ברית המילה, כשההכרזה על שמו מלווה בתפילה לשלמותו של הרך הנולד:

“ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זו, אל חי חלקנו, צווה להציל ידידות מרדת שחת למען בריתך אשר שם בבשרנו, ברוך אתה השם כורת הברית. אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ואמו ויקרא שמו בישראל פלוני בן פלוני זה הקטן גדול יהיה, כשם שנכנס לברית כן תכניסנו לתורה לחופה ולמעשים טובים” (מתוך תפילה לברית מילה)

 

המקובלים כותבים שמרגע שניתן שם לתינוק מפעמת בו נשמה.

 

במקרה של בת, קיימים מנהגים שונים ביחס למועד קריאת שמה של בת: ביום הלידה, ביום שני או ביום חמישים בעת הקריאה בתורה בבית הכנסת: האב עולה לתורה וקורא לבתו בשם.

יש הקוראים בשם הבת ביום שבת שלאחר הלידה. במתן שמה של הבת, מותר להמתין עד חודש אחרי הלידה.

הנוהגים לפי הקבלה, אינם קוראים שם לבת לפני שמלאו לה חמישה ימים, במתן שם לבן מחכים שבעה ימים.

המקובלים הבינו שכל יום מימי השבוע מסמל מזל שונה, ולכן חיכו שיעברו רוב ימי המזל. בדרך זו, האמינו, שהילוד יכיל בתוכו יותר אפשרויות והגנה לחיים.

המקובלים האמינו שאצל בנות נמדדת מידה גדולה יותר של חוסן והשלמה, ולכן בת צריכה שיעברו בה פחות ימי מזל עד למתן השם.

יש אפשרות של שינוי שם הילוד עד שלושים יום מיום קריאת השם. אפשרות זו קיימת גם אצל בנים וגם אצל בנות, גם אם עבר הילוד ברית מילה. על שם ששונה לאחר הברית, ההורים מחוייבים להודיע לפחות ל 10- אנשים.

נהוג לחגוג את הלידה, לא רק במקרה של ברית מילה לבן, אלא גם במקרה של לידת בת. האב עולה לתורה, והמשפחה חוגגת בסעודה הנקראת ‘זבד הבת’. לסעודה זו מזמינים קרובים ומכרים, אומרים פסוקי מזל וברכה האמורים להגן מפני עין הרע. סיבת השמחה היא על בואה של הנשמה ממקורה העליון.

המסורת מספרת שבסעודה זו נמשך שפע דרך הברכה שבהן הילוד מפורך. שפע זה ממשיך להשפיע עד שהילד מגיע לבגרות וגם במהלך חייו כבוגר. ראוי לכן להרבות במברכים.

 

קריאת השם

במשפחות ממוצא אשכנזי מקובל, שזכות קריאת השם לילד הראשון ניתנת לאם, שמו של הבן השני ניתן על-ידי האב וכן הלאה לסירוגין.

כיוון שהאם מתנתקת מסביבתה ומוותר על שם משפחתה בזמן נישואיה וכן כדי לחזק את מעמדה במשפחה, ניתנת לה הזכות לקריאת שמו של הבן הראשון.

רמז לכך מצוי במעשה ציפורה, אשת משה, שקראה לבנה הבכור הראשון. הרמז נמצא בפסוק “אשר שם האחד” שהינו ראשי תיבות של המילה. אשה.

אצל הספרדים, שם הבכור נקבע על-ידי האב, והשם השני על-ידי האם, ובהמשך על פי סדר זה לסרוגין.

במשפחות ממוצא מעורב, נוהגים בני הזוג להסכים ביניהם מי הראשון לקרוא בשם, ולאחר מכן, נוהגים לתת את הזכות לסירוגין.

ישנן משפחות שבהן שמות הבנים נבחרים על-ידי האב ושמות הבנות על-ידי האם. כשנולדים תאומים כל אחד מן ההורים זוכה בבחירת שמו של ילד אחד.

כל הנאמר מעלה אינו פוסל את האפשרות האופטימלית ששני בני הזוג מעוניינים באותו השם, אלא מתייחס למצבים שאין הסכמה בין השניים במקרה של מחלוקת בין האב לאם, ניתן להגיע לפשרה חכמה, דרך שילוב של שני שמות. לדוגמא, אבישי ועדיאל במחלוקת, הפתרון יכול להיות אביעד, או דוגמא נוספת מאיר ויאיר במחלוקת, הפתרון שני-אור, וכן הלאה. תהיו יצרתיים לכו על זה.

במקרה שקראו בשם ועדיין רוצים לשנותו אפשר גם להוסיף שם.

בכל מקרה מהמקרים, צריכים לנהוג בזהירות וברגישותמתאימה ולא לריב בבית היולדת בנושא השמות. אף ילד לא היה רוצה לדעת ולחיות בתחושה ששמו הפרטי היווה מחלקות ועצם נשיאת השם הוא הנצחת המחלוקת, תהיו רגישים זה הילד שלכם.

 

אסור ומותר בבחירת שם

אצל הספרדים מקובל, לקרוא לנכד בשמו של הסב כסגולה לאריכות ימים, כשקוראים על שם אדם מסויים, הרי מפאת כבודו, נוהגים לקרוא ליילוד בכל השמות שהיו לאותו האדם למרות זאת, מומלץ לקרוא רק בשם אדם, כיוון שבדרך כלל השם השני נותר רק כמצבה לזכר האדם האחר.

 

אצל האשכנזים, נוהגים לקרוא לילד רק על שם אנשים שמתו. תהליך זה נקרא “עיבור הנשמה” המתנוצצת בתינוק. עיבור זה אינו מתקיים כשהאדם חי. רק אחרי שהאדם נפטר, חלק מנ שמתו מתקיים ברך הנולד באמצעות שמו.

 

שם נושא עימו גורל, ולכן, ישנם מקרים, שלא מומלץ לקרוא לילד על שם אדם שנפטר. לדוגמא, מי שרע מזלו וחי חיי צער וסבל, או אדם שהיה בו קלקול מידות, או אדם שנפטר בהיותו צעיר לימים עקב מחלה, או שנהרג בתאונה. סיבת פטירת שכזו מעידה על רוע מזל ולא רוצים למשוך אותו גם לרך הנולד. על פי דעה אחת משמעות המושג “קיצור ימים” היא, אם נפטר לפני גיל שישים, והשניה – לפני גיל חמישים.

למרות הנאמר מעלה, אם הנפטר בקיצור ימים, היה סבא או סבתא של אותו אדם, אפשר לקרוא בשמם. אחד התנאים המאפשרים לקרוא בשם אדם זה הינה העובדה שהיו לו ילדים, אדם שהתברך בצאצאים, הקים משפחה וזכה לחיים מתוקנים.

שונה המצב כשצעיר נהרג על קידוש השם, בגלל היותו יהודי. שואה, מלחמות ישראל, פעולות איבה וכד’, במקרה זה נהוג לקרוא בשמו. גם במקרה שאשה מעוברת ובעלה נפטר, נהוג לקרוא לתינוק שנולד בשם האב.

 

אם נולד ילד, נקרא בשם ומת לפני ברית המילה, לילד הבא שייוולד אין לקרוא באותו השם. אם רוצים בכל זאת לשמר את זכרו דרך שמו של הנפטר, ניתן לקרוא לילוד באחת מהדרכים הבאות: להוסיף לשם הנפטר עוד שם לברכה, או לשנות/להפך אותיות בשמו.

 

אין הגבלה על מספר השמות שניתן לקרוא לילד. ישנם שמות שבמשמעותם הם אותו שם כגון – נפתלי/צבי או בנימין/זאב או יהודה/אריה או מנחם/ציון וכד’.

 

אותו דבר עם שמות לועזיים המקיימים מהותם בתרגומם לעברית כגון: בוריך/ברוך, סבטלנה/אור, או אורלי, יבגינה/אילנה, ישה/יעקב וכד’.

 

לכל חודש עברי יש שמות המקיימים את מהותו (נושא זה יוסבר בהרחבה בפרק על החודשים). אם נקרא לילוד בשם שהוא מהות החודש שבו נולד, אנו מאפשרים לו לקיים חיבור של מהות הזמן למהות הנפש.

 

לפי היהדות, ניתן לקרוא לבת על שמו של זכר, לדוגמא, סבא ושמו דן ולנכדה קוראים דינה או דנה. אסור לקרוא לבן ילוד על שם נקבה.

אסור לקרוא לשני אחים על שם אותו אדם. לדוגמא, אם שם הסב הוא ברוך, אין לקרוא לילד ברוך ולאחותו – ברכה. רק אם לאדם זה היו יותר משם אחד, ניתן לחלק את שמותיו בין אחים שם אחד (שונה) לכל ילד.

משתדלים לא לקרוא לילד בשמותיהם של אנשים שונים, למשל שם של שני סבים שונים.

 

לאורך ההיסטוריה היהודית, נמנעו יהודים מלקרוא לילדיהם בשמות של רשעים או גויים. לדוגמא: עומרי, יורם, מתן, הגר וכד’.

מגבלה נוספת הוטלה על מתן שמות מלאכים. מקובל לקרוא רק על שם מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל ורזיאל. אין לקרוא בשמות מלאכים אחרים בעיקר אלו שאים מפורסמים כגון: צדקיאל, ברכיאל, פניאל וכד’.

 

כשקוראים לאדם בשם בעל חיים מתוספות לו חיות וחיוניות. זו גם סגולה לאריכות ימים. שמות אלו טובים אם בדרך כלל ניתנים לילדים שהריונות הקודמים להם הסתיימו בהפלה. לתוספת רוחניות יש המוסיפים -יה או -אל.

סגולה נוספת לאריכות ימים היא המנהג לקרוא לילוד על שם צדיק ועל שם אביו של הצדיק, כגון: משה ומימון שהוא הרמב”ם.

 

מהיכן לוקחים שמות

 

ניתן לחלק את השמות העבריים לפי המקורות שמהם הם נובעים.

על פי המסורת היהודית נוהגים לתת שמות מהתנ”ך כגון: דביר, דניאל, אופיר, דן, אסף וכד’ או מפרשת השבוע שבו נולד האדם, או מהפטרת השבוע.

מהזמן ביום או בחודש שבו הוא נולד, כגון שמות החודשים סיון, ניסן או אדר, או על שם מזל החודש – גדי, אריה או בכוונה כללית – דור, ואם נולדו בשחרו של יום ניתן לקרוא שחר או איילת (מאיילת השחר), שמות שבטי ישראל המקבילים לחודשים, או צאצאיהם של השבטים (מצויינים בפרק על החודשים) ועוד.

על שם מאורע או יום טוב, או נולד ברה”ש – סתיו, רונן, יצחק, אם ביום הכיפורים – רחמים, רם, בשבועות – רות, בר, מוריה, סיני, בועז, דוד או ישי (שבועות הוא יום הפטירה של דוד). בל”ג בעומר – גל (שהוא ההיפוך של ל”ג), שי (ע”ש שמעון בר יוחאי), להבה. בט”ו בשבט – צוף, ניר, נטע, אילן, שריג וכד’.

שמות המסמלים אור (במשמעות אורייתא=תורה) בחנוכה – ליאור, אור, צור, מעוז, נרי בפסח – אביב, בסוכות – הדר, הדס, ערבה, הוד.

בשם כללי המסמל שנולד בחג: חגי או חגית, אם נולד בשבת – תהילה (מתהילים שקוראים בשבת), אלישבע, בת-שבע, שבתי, אליהו (אם נולד במוצאי שבת).

שמות אלו נובעים מהזמן או מהמאורעות שקרו בזמן שהאדם נולד, ולכן הם מתאימים לו ומקיימים את מהותו.

 

בני אדם נקראים גם בשמם של בעלי חיים: איילה, עופר, יעל, אריה, זאב, כפיר, טליה; על שם אבני חן: ספיר, עדי, טופז, מרגלית, ענבר; על שם צמחים או פרחים או פירות, כגון: רותם, תומר, לילך, סיגל, ורד, דליה, דפנה, הדס, אמיר, ארז, שקד ועוד.

שמות שהם ביטויי אור: זוהר, אור אוריה, אורי, ברק, תאיר, מאור, יהל, נוגה, נהרה, יפעת.

ביטויי תכונות: נועם, נעמי, יפית, עדינה, עליזה, גיל, רינה, רון, רוני, רן, אדיר, אושר, שירה, עוז, דנה דן, אחווה, שלום, רעות רעיה, מהות, נבון, אדיב, קסם, עודד (משורש המילה עוד), פאר, רום, תמיר.

שמות המסמלים מאוויים: ליהי, עמית, חיה, חיים, תקוה, נתן נתנאל.

להנצחת זכרון לאדם מסויים: אביהו, אביעד, אבי, אבירם, ינון (פועל מהשם נין ונכד).

שמות של מקומות: פלג, יובל, מעיין, אפיק, ים, מים (מתאים במיוחד למזלות המים), אילת איילת, חרמון, עינת, כרמל, נווה, אפק, גלעד, גולן, כנרת.

בשמים: מור, לבונה צרויה (משמעותו בעברית מבושמת).

שמות עצם: ענבל, שניר, אלמוג, סהר, לבנה (מתאים במיוחד לילידי אמצע החודש העברי, שאז הלבנה במילואה), משי, משכית, סלע, עטרה, שחק.

 

אם ברצונכם למצוא שם מתאים, חפשו שם המסמל את מהות היום שבו נולד ילדכם.

 

לדוגמא, יום כיפור שהוא יום סליחה ורחמים, יכול לבוא לידי ביטוי בשמות המסמלים את מהות היום כגון: חנן חן, רם. ליל שנולד בראש השנה, המסמל תחילתם של תהליכים, ניתן לקרוא אדם (על פי המסורת האדם נוצר בראש השנה, עדיף להתכוון ששם זה יהיה על שם אדם שמכירים ולא על שם אדם הראשון). שם נוסף לרוה”ש הוא יקיר (בגלל הפסוק “הבן יקיר לי אפרים”, המסמל את מהות חודש תשרי). בפסח: אמיר (כיוון שמסמל את כושר הדיבור המיוחס על פי הקבלה, לחודש ניסן), או אריאל (המסמל את המלאך אוריאל שהוא מזלו של חודש ניסן) או טל – המתאים לכל יילודי הקיץ.

 

שמות של צדיקים – אם למשפחה יש קרבה אישית לצדיק מסויים, אם מישהו מבני המשפחה היה תלמיד של הצדיק וכד’, אפשר לקרוא בשמו. על פי המנהג אם התינוק נולד ביום פטירתו של הצדיק, קוראים לו בשמו, והצדיק הופך למעין סנדק רוחני לרך הנימול. הסיבה למנהג היא שיום הפטירה מורה על יום לידת הצדיק בעולם האמת, ביום זה נהוג לערוך הילולה לזכרו של הצדיק (ניתן למצוא טבלאות של שמות צדיקים ומועד פטירתם בבתי הכנסת או ברבנויות השונות).

 

ככל שהידע של ההורים בתרבות ישראל גדול יותר, הם יכולים לבחור שם שגם יסמל את מהות הזמן וגם יתאים ליכולות נפשו של ילדם.

 

רוצים לשאול להתייעץ בחירת שם? 

רזיאל פריגן

רזיאל פריגן הוא קאוצ'ר, מנטור ויועץ אישי, ובינאישי, מייסד ומורה לשיטת האקסתרפיה XTP. סופר, חוקר ומרצה למיסטיקה יהודית. יזם אינטרנט ופעיל חברתי.

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

one × one =

בדוק גם
Close
Back to top button