שם עם מזל

כוח אותיות האלף בית

קבלו ארגז כלים לבניית שם להצלחה

“אמר רבי יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: ריבונו של עולם מי מעכב על ידך. אמר לו, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תילים של הלכות. (תלמוד בבלי, מנחות כט)”

חשוב לדעת שמעבר לנלמד ישנה האינטואציה של המקובל

דמיינו לעצמכם עץ שופע פרי, ששורשיו נמצאים רחוק מכם במקום נסתר, אולם ענפיו ופרותיו קרובים אליכם, נראים על ידכם, יכולים לגעת בהם , לקטוף את הפרי ולהריח את ריח הפריחה.

ראו את כל השפע שסביבכם, את החיים עלי אדמות, את המים הממלאים את הנהרות והימים, את הפסגות המושלגות, את היצורים החיים המאכלסים את עולמינו הנפלא, את האדם.

הביטו באדם ביכולתו להבין את נפלאות הבריאה, במאמציו האין סופיים לגדול ולהתפתח,

את רצונו הבלתי נלאה להתקדם בחייו, ללמוד, ליצור להשיג. את האהבה העצומה שאנו רוחשים ליקרים לנו, את יכולתנו לראות אותם ככליל השלמות, את נכונותנו להעניק להם את הטוב ביותר לגונן עליהם.

בהתבוננות זו אנו, בעצם מגלים את הבריאה, את הכוח האלוהי המתגלה בחיי היום יום שלנו

כל היופי האלוהי הזה, ההוד, נמצא באדם פועם בתוכנו מחכה לצאת לחיים להשתחרר, לחיות.

בכל אדם יש נקודה אלוהית, השתקפות זו של האלוהות, נקראת בפי המקובלים “צלם”. ולא מקרה הוא שהגימטריה של עץ ושל צלם זהה. שתיהם בגימטריא שוות 160

הצלם הוא האדם השלם, על סך חלקיו הנפשיים הרוחניים, הנסתרים והפנימיים ביותר.

הצלם הוא יכולתינו, עוצמתינו, כושר העמידה שלנו, רצוננו לחוות חויות הרבה מעבר להתנסיותינו הפיזית.

העץ (הפוך שורשיו נטועים למעלה בעולמות העליוניים ונופו פונה למטה לעבר העולם הזה) משול לשפע האלוהי “היורד” אל עולמנו. אנו רואים ונוגעים רק בקציהו.

הצלם הינו הכלי, האדם שיכול להכיל את השפע, להשתמש בו ולהשפיע אותו הלאה על הסובבים אותו.

לפי התפיסה היהודית, גם האותיות הן כלים, צינורות של שפע, של גילוי.

כל אות היא גילוי של דברים אחרים, שונים במהותם. כל האותיות ביחד, 22 במספר

כוללות ב”בצינורות “שלהן, במהות שלהן, את סך התכונות האנושיות, וכמובן את סך השפע היורד אל היקום. את החיים!

אין אותיות רעות או טובות יש רק שוני במהות בין אחת לשניה.

אני אגע במייחד כל אחת ואסביר אותו

כשאנו קוראים בשם, אנחנו .מביאים לשיאו תהליך של נתינת חיים לאדם, אנו יוצרים תבנית המיוחדת רק לו, המאפיינת אותו ומגדירה אותו ואת דרכו

לכן, חוכמת קריאת השם היא חוכמה עמוקה וההתלבטות בבחירת שם אינה קלה.

לנו כהורים יש אחריות רבה בבחירת שם, שיתאים לאופיו ולתכונתנו של הרך הנולד, ויאפשר לו לקיים את עצמו כאדם שלם במהלך חייו.

יש הקוראים לאותיות – אותות, בכל אות יש רטט אנרגטי, כל אות מניעה משהוא בנפשנו, מכילה מודעות שונה, משדרת לנו ולסביבה צליל שונה, תחושה שונה, קושי או רוך, חולשה או עוצמה וכד.

כל סך של אותיות היוצר שם, עובר אלינו ברמה מודעת וברמה שאינה מודעת, משדר מסר גלוי ומסר סמוי.

ההשפעה הניכרת ביותר היא עלינו נושאי השם. היא המשפיעה עלינו להיות מי שאנחנו ולקיים דרך חיים המוציאה מהכוח אל הפועל את היכולת הגלומות בשמנו.

כשאנו מביאים תינוק חדש למשפחה, כדאי שנברר איזה סגנון משפחה אנו מעוניינים ליצור. עתידו של התינוק נקבע בעזרת שמו.

סביר להניח שבמשפחה שבה האוירה אומנותית נמצא שמות רכים יותר כגון: בן, נועם, משי, צליל, גפן, וכד. השמות יכילו בדרך כלל משמעות פנימית שהמשפחה מכוונת לה.

שמות עוצמתיים, כמו תמיר, תומר, שריג, יימצאו במשפחות של אנשים שעבורם התצוגה החברתית היא משמעותית.

שם האדם מדומה לתוכנה של חייו. בקבלה, מבחינים בעוצמתן המירבית של האות הראשונה והאחרונה בשמו של אדם.

באות הראשונה מתרכזת מירב העוצמה של אישיותו והתכוונות הדומיננטיות הבאות בה לידי ביטוי.

אות זו היא מעין “אבן הפינה” שעליה מושתת המבנה האישיותי כולו.

האות האחרונה הופכת את תכונותיו לישימות, היא מייצגת איך האדם משתמש בפועל בתכונתנו. היא המחברת בין הפוטנציאל למעשה.

בדיקה משמעותית היא זו, המבררת את מהות שתי האותיות הללו, כיוון שהן המגלות את תכונותיו הדומיננטיות הנראות על פני השטח ומתגלות במהלך החיים.

כאשר ישנן אותיות פנימית בתוך השם, אנחנו יכולים ללמוד דברים נוספים על האדם. הן חושפות עוד טפח מן המערכת האישיותית הנסתר שלו. למה הוא מתחבר, מה מעניין אותו. מהי הרגשת הייעוד שלו ומה הכיוון שאליו הוא פונה. אותיות אלו מראות את פעולת הגומלין בין תכונותיו השונות, אלו תכונות מפעילות ומניעות אותו. בדרך כלל, אין האדם מודע לתוכנן ולאיזון ביניהן.

האותיות הפנימיות מסמלות את הנסתר מעינינו, את האישיות השלמה שאנו נושאים כל חיינו.

בין האות הראשונה והאחרונה נמצא כל תוכן חייו של האדם.

אפשר גם להגדיר זאת כך: האות הראשונה, מסמלת את תפיסת ה”אני” של האדם והאות האחרונה – את האינטראקציה עם סביבתו: “אני ואתה”. האותיות הפנימית מגלות את הנעלם, את הפוטנציאל הגלום בו.

בין האו א’ לאות – ת’ נמצאות כל האותיות המרכיבות מחשבה ותודעה אנושית, האות היא יסוד, סמל של הבנות מסוימות.

האות היא צורת ביטוי דרכה אנו מעבירים ידע.

היא סך ההבנות המבוטאות בה.

המקובלים שראו באותיות את האטומים שבונים עולמות, חילקו את האותיות הא’-ב’ לשלושה חלקים:

אותיות א.מ.ש – אלו הם היסודות: אויר, מים, אש, (עפר נכלל ב-ש’ מתוך הנחה שאי אפשר לאש לדלוק ללא הבסיס של עפר).

אותיות ב.ג.ד כ.פ.ר.ת – הינן אותיות בעלות משמעות כפולה.

בראש השם – משמעות חיובית, מבורכת, משפיעה, וקל לאדם לקיימן.

בסוף השם – האדם צריך לעדן, לנתב ולכוון את התכונות לתכליתן החיובית (המצוינת בתחילת השם) אחרת הן יכולות להתקיים במהותן השלילית.

ב – נותנת את תכונת החוכמה ובסוף השם את היפוכה האיוולת.

ג – מעניקה עושר ובסוף השם את היפוכו עוני.

ד – נותנת פריון ובסוף שם את היפוכו שממה, עקרות.

כ – נותנת חיים והיפוכה הוא החידלון והקיפאון.

פ – מאפשרת שלטון והנהגה ובסוף השם בהיפוכה, היא מסמלת השתעבדות וקורבנות.

ר – נותנת שלום ובסוף השם את היפוכו מלחמה וחירורי ריב.

ת – מעניקה חן ובסוף השם מנלה כיעור.

כל שאר האותיות, מסמלות את חומר הגלם האישיותי.

בגלל בין שם האדם לזמן שבו נולד, המקובלים משייכים לכל חודש מחודשי השנה אות הנחשבת לבעלת תכונות דומיננטיות ומייצגת את תוכן המזל של אותו החודש.

ה– ניסן, ו-אייר , ז– סיוון, ח– תמוז, ט – אב, י – אלול, ל – תשרי, נ– חשוון,

ס– כסלו, ע– טבת, צ– שבט, ק – אדר.

לכל חודש יש יתרון בולט שבו הוא נבדל מחודשים אחרים, ובמקביל גם חיסרון המייחד אותו.

האות המייצגת את תוכן המזל מכילה את היתרונות והחסרונות של המזל.

לאדם ניתנת האפשרות לממש את יתרונותיו ולהתגבר על חסרונותיו ולהיפך. אם לא מימש את יתרונותיו יתגלו חסרונותיו ביתר שאת, ואלה יאפיינו אותו.

האות המייצגת את תוכן המזל מכילה את היתרונות והחסרונות של המזל

לאדם ניתנת האפשרות לממש את יתרונותיו ולהתגבר על חסרונותיו ולהיפך.

אם לא מימש את יתרונותיו יתגלו חסרונתיו ביתר שאת, ואלה יאפיינו אותו.

באמצעות הבנת מהות האות, קיום יתרונותיה והתגברות על חסרונותיה, האדם יכול להתקדם למיצוי מלא של המזל.

ה– מסמלת יכולת מילולית, אם אין ממשים אותה היא עלולה להפוך לאילמות.

ו– מקיימת יכולת חשיבה עצמית והיפוכה הוא תלות מחשבתית.

ז– מייצגת התקדמות והתפתחות והיפוכה הוא העצרות ודריכה במקום.

ח– מסמלת תפיסה ריאלית של המציאות לעומת נטייה לפנטסטי.

ט– הינה יכולת התבוננות והבנה עמוקה והיפוכה הוא שטחיות.

י– מסמלת מעשיות לעומת חוסר מעשיות ובטלנות.

ל– מקיימת דבקות במטרה והיפוכה חוסר עניין.

נ– מייצגת נטייה לרוחניות והיפוכה הוא התמכרות לתאוות.

ס– מסמלת בטחון ושלווה לעומת היפוכה החרדה.

ע– מכילה יכולת ביצועית והיפוכה הוא אוזלת יד.

צ- מייצגת עזרה לזולת לעומת התעסקות בסיפוק ה”אני”.

ק- היא שמחת חיים לעומת יגון ודאגנות.

אותיות א, ה, ו, י- (אמות הקריאה) המרכיבות את שם האל, מסמלות את התנועה, את החיות, את הנשמה.

אותיות אלו בשם האדם מסמלות את כישוריו הרוחניים ואת צרכיו הרוחניים, את היכולת לאהוב, להיות מאושר, למצוא תוכן, זהות שלמה ומשמעות לחייו.

שם שלא יכיל את אותיות  א.ה.ו.י – יחסר לאדם מאווי נשמה והוא יהיה אדם מעשי יותר. לכן, רצוי לבנות שם המכיל אותן.

במקרים של שמות חסרי אותיות  א.ה.ו.י , ניתן להתגבר על הבעיה אם השם נגזר משם מלא יותר המכיל א.ה.ו.י , כדוגמא בן מ-בנימין, רז מ-רזיאל, דן מ-מדניאל, טל מ-טליה וכד.

המקובלים התייחסו לשמות חסרי א.ה.ו.י כאל שמות שנכתבו בכתיב חסר (נח = נוח, תם = תום), או כלקוחים משורש רחב יותר (גד = פירוש שמו הוא מזל ועל פי הקבלה הגימטריה שלו היא 7 שהיא הגימטריה הקטנה של המילה נפש, וכך יש רמז בשם זה. דן = קיצור של השם דן אני, שהינו אחד משמותיו של הקב”ה).

לאותיות אחדות מיוחסות משמעויות רוחניות גבוהות, ומשתמשים בהן לשמירה והגנה –

ה‘ – חקוקה בכסף, הינה סגולה להגנה (בעיקר לילדים)

הא‘ – חקוקות בכסף, סגולה להריון ולידה קלה. (נרמז בדברי יוסף למצרים – “הא לכם זרע”).

נ’ – קריאת פסוקים המתחילים באות זו ומסתיימים ב-ן’ מסייעים לפיתוח תודעה של יציאה ממשבר, לכן הם יכולים להפוך כשלון ליתרון ונפילה לתקומה.

(האותיות ה’ ו-נ’ גם מסמלות יכולת עמידה איתנה כשהאדם מתמודד עם קשייו שלו).

ט‘ – המקובלים אומרים שהרואה אות זו בחלומו – סימן יפה לו (בפעם הראשונה שמופיעה אות זו בתורה, בספר בראשית היא במילה – טוב).

אותיות ומספרים

יש חשיבות לערכן המספרי של האותיות השונות.

לפי הגימטריה, אותיות א-ט’ נספרות כאחדות ומסמלות את המישור הפיזי של האדם, אותיות י’-צ’ נספרות כעשרות ומסמלות את המישור הרגשי של האדם.

אותיות ק‘-ת‘ (וכן האותיות הסופיות) נספרות כמאות ומסמלות את המישור השכלי/רוחני שלו.

באדם השלם אנו משתדלים למצוא ייצוג לכל אחת מהקבוצות השונות, על מנת לעזור לאדם לקיים את עצמו בכל מישורי החיים.

                                               שם האדם הוא התוכנה של חייו.

 

בשולי הדברים

הפירוש למילה אינטואציה בהקשר לנאמר זו היכולת ‘הנבואית’ של המייעץ. בדר”כ אינטואציה הינה היכולת לשלוף מתוך מאגר הזכרון את הפרשנות הרלוונטית לשאלה.

אותיות ו4 יסודות 
יסוד האש  אותיות: א. ה. ט. מ. פ. ש. ן.
ליסוד הרוח אותיות: ג. ז. כ. ך. ס. פ. ק.
ליסוד המים אותיות: ד. ח. ל. ע. ר. ם
ליסוד העפר אותיות: ב. ו. י. נ. צ. ת. ץ.
לדברי ה’מדרש תלפיות’ (אליהו בן אברהם שלמה, הכהן, 1659-1729 לחץ על הקישור לכניסה לספר), בכל אות ואות יש כ”ח מדרגות. באות א’, למשל, שהיא האות הראשונה מאותיות יסוד האש, יש בה כ”ח מדרגות באש שבה, עד שמדרגת כ”ח אינו כל כך אש תקיף, ואף על פי כן מדרגה זאת נחשבת ראש לאות ה’ מיסוד האש. ובאות ה’ עצמה, יש בה גם כן כ”ח מדרגות באש שבה, ומדרגת כ”ח שבה אינה אש תקיף כל כך כפי בחינתה ועם חל זה היא ראש לאות ט’ הבאה אחריה וכן הלאה. וזה נקרא משקלי האותיות. בכדי להכנס בחכמה זו, צריך תחלה שישקול בדעתו שקלי כל אות, וחלקי חלקיה, וכוחותיה, כמה נופלת מחברתה שבאותו יסוד ומשם יבוא להבין ולבדוק בשמות האנשים.
כמו ר’ מאיר (בעל הנס) שהיה בקי בחכמה זו, והיה שוקל כמה אותיות אש יש בשם, כמה מיסוד המים, כמה מיסוד הרוח וכו’. וכמה מהחלקים היותר קלים שבאותו יסוד, כמה מהחלקים החזקים יותר ולפי זה היה מכיר משמו של אדם מה טיבו. כי כשיודעים את הקשרים בין האותיות ליסודות ואת המשמעות של כל יסוד, יכולים לאבחן, לפי השם, כמה מרכיבים יש לאדם זה או אחר מיסוד העפר, כמה מיסוד האש, כמה מיסוד המים וכו’. אם, למשל, יש למישהו ארבע אותיות מיסוד העפר ואחת מיסוד האש, זה אומר שהאדם הוא יותר אדמתי, יותר יציב, יותר מוצק. זה בתנאי שהאותיות שמיסוד העפר מופיעות בתחילת השם, אם האות מיסוד האש מופיעה בהתחלה ואחריה באות האותיות מיסוד העפר זה כבר משהו אחר.
חכמת הצירוף
דוגמא לצירוף אותיות לרפואה
הגמרא במסכת ברכות פרק א מספרת ר’ יוחנן חלש עאל לגביה ר’ חנינא אמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הם ולא שכרם אמר ליה הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה כו’.
כבר הודעתיך בפ’ ידע שור קונהו כו’ כי בשם יל”י שהוא שם השני של שם ע”ב בו העלה משה רבנו עליו השלום לארונו של יוסף ושם נתתי טעמו וגם סגולת זה השם להקים את החולה מחוליו ולכן נרמז בר”ת יהיב ליה ידיה שהוא ראשי תיבות יל”י ובכן ואוקמיה כו’ ולכן צריך שיאמר לחולה הב לי ידך ואז יתן ידו החולה ואז יאמר לו המעמיד אותו יהב ליה ידיה ואוקמיה ויכוין בראשי תיבות של השם הנזכר”
כעין זה אנו מכוונים סוף תפילת 18 בתפילת אלוהי נצור …בראשי תיבות  למען יחלצון ידידך אותיות י.ל.י שם קדוש המסוגל בכוונה הנכונה לרפא מצבים.
לפי בעל שורשי השמות האותיות מתחלקות לארבע מחלקות
אותיות זכריות
אותיות נקביות
אותיות אנדרוגונוס
אותיות טומטום

 

 

רזיאל פריגן

רזיאל פריגן הוא קאוצ'ר, מנטור ויועץ אישי, ובינאישי, מייסד ומורה לשיטת האקסתרפיה XTP. סופר, חוקר ומרצה למיסטיקה יהודית. יזם אינטרנט ופעיל חברתי.

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

14 − eleven =

בדוק גם
Close
Back to top button