עין
ערך מספרי – 70
מקביל לחודש טבת
תכונה חיובית – ביצועיות
היפוכה – אזלת יד
תכונת המזל – יחידנות
כוכב שולט – שבתאי (סטורן)
צבע – כחול מטלי
ישות רוחנית גברית – שמשון
שבט – דן
סמל – שפיפון
כלי נגינה – תופים אפריקאים
מילת מפתח – מרירות
מלאך ממונה – צפיאל
“לא נאמר עי”ן אלא עין של תורה, שהיא עין לכל עין, ואור לכל אור. והיא חכמה לכל חכמה, ובינה לכל נבונים. והיא מדע לכל יודעי בינה, והיא חיים למחזיקים בה”
(אותיות דרבי עקיבא)
“וכן אמר לאות ע’ שבא נרשם עון. ואע”פ אמרה: שיש בי ענווה. אמר לה הקב”ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו”
(הקדמות הזוהר, אותיות דרב המנונא סבא)
“העוז והענווה לחי עולמים”
(שיר היחוד, מתוך פרקי היכלות)
“עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו”
(תהילים קמ”ה, ט”ו)
ע’ מסמלת את הראיה עין רואה, ראייה חיצונית וראייה פנימית.
היא האות היחידה המייצגת איבר מוגדר – העין האנושית. משתמשים בה גם כדי לבטא את המילה עין המעיין (מקור הנביעה), שמשמעותה, העין הפיזית רואה את החיצוניות, ועין השכל מנסה להבין את הפנימיות. ע’ מסמלת את העולם שמעלים בתוכו את מהותו, כמו העלמה או העלם טרם התבגרותם. ערכה המספרי – 70 כמניין חיי האדם, אך היא גם 70 פנים שאפשר להבין בהם את החיים. ע’ – מסמלת את העלייה בסולם, את היכולת להשתמש בו, את היכולת הרוחנית.
ע’ מסמלת את העבדות ויותר מכך את הצורך הבסיסי של האדם בחופש, את המאבק בעבדות ואת היציאה לחרות. היא אות שמשתעבדת ומשעבדת בהתאם לנסיבות. היא אות שהולכת עם הדברים עד הסוף. יכולה להיות רוחנית מאד או חומרית מאד. היא רואה את כל העולם כעצמאי, כנפרד, היא מצד (מעבר) אחד והוא מהעבר השני. לכן רואה את החיים מהצד כעדה למאורעות.
היא מסמלת את הנשיות במלוא הדרה, מגלה את תקופת הילדות, את יכולת היניקה. יש בה יכולת קישוט, היא יפה כעדי, נמשכת אל העדין ומתרפקת בעידון. כשהיא מוצאת את עצמה עזובה, בלי עזרה, היא מחזקת את תחושת ההעדר שבה באומץ לב.
זו אות של עבודה קשה, ערה לסביבתה, יש בה מתכונת העייר שאינו מקבל מרות, קשה לביית אותו. אות זו מסמלת את עייפות הנפש שלא מיצתה את הכוחות הגלומים בה.
היא מקיימת עומק, נלחמת בעוני, יודעת לענות, להתהלך על ענן ולרדת לעפר. ע’ היא אות המבטאת עשייה.
ע’ היא אות של ראייה, מייצגת את הערות, את העשייה, את היופי, את העולם!
המקובלים שילבו את המילים הבאות בתוך תפילותיהם,
חזרה עליהן בקול, פעמים אחדות, פועלת ומשפיעה על הלך הנפש:
עבד, עגול, עדנה, עומק, עונג, ענווה, עוצמה, ערבות, ערפל, עשר
מספר על האדם
את הצורך של האדם לדעת, להתחבר לדברים, להתחבר לעצמו, למצוא שייכות.
להיות אדם מתעניין ומעניין. אם האדם טועה ומתייחס רק לראייה חיצונית, ול”איך” הוא נתפס בעיני הסביבה, יקשה עליו למצות את הגלום במלו החיובי.
זוהי אות המסמלת ערות, התעוררות, אות מעירה. מסמלת את הזיקות החזקות ביותר של האדם, את יצר החיים, את המיניות. אות שתובעת הבנה ועומק. אדם שהאות ע’ מופיעב בשמות הוא מעין עולם קטן, שכל צרכיו חייבים להמצא סמוך לו, הוא אדם אוגר.
זהו אדם בעל יכולות אדירות, ואותן הוא צריך לנתב ללימוד ולהעמיקה, להבנה ולנתינה לזולת. כשהוא אינו מנצל נכון את כישוריו, וחייו הם שטחיים הוא נוהג להסתתר, ולהמציא תירוצים שונים ומשונים, חי מאחורי עלה תאנה, תוך השלכת אחריות על סביבתו. הוא פוחד לקיים את חייו במלואם ומוצא לכך צידוקים הגיוניים. הוא מאשים את כולם, בגורלו הרע, רק לא את עצמו. הוא צריך ללמוד לקבל אחריות על חייו ולמסור דין וחשבון לעצמו בלי להאשים את סביבתו.
ע’ היא הגימטריה של המילים סוד ויין, “נכנס יין יצא סוד”. הוא מתחלק עם אחרים בכל מה שהוא יודע ולמד. גם אם ידיעותיו בתחום מסויים שטחיות או חסרות, הוא ממהר לחלוק אותן עם סביבתו. יש לו נטייה להשתמש בידיעותיו על מנת לנצל את חולשתו של האחר.
יין הוא תוצר משופר של האיכות הפנימית בעינב, אנו מקבלים תוצאה חיצונית הנובעת מתוך איכות פנימית. אדם זה צריך ללמוד לפתח את איכויותיו כיין ישן המשביח עם הזמן. הוא משביח עם השנים, ככל שישתפר, יוכל לנצל את יכולותיו, ולקחתן למקום גבוה יותר של התפתחות אישית, חברתית ובין אישית.
ע’ מסמלת את העשיר ואת העני. באדם זה שוכנות שתי איכויות אלו בו זמנית. יש לו צורך להיות עשיר כדי לקיים את צרכיו. אוןלם בגלל חרדותיו, אף פעם לא ירגיש מרוצה ומסופק, ויתהלך בתחושה של עני.
תכונתו הבסיסית היא חוסר שקט. מתחת למעטה רגוע ושלו, הוא חרד להפסיד את מה שצבר ואגר. תיקונו, שהעשיר ידאג לעני. הוא צריך ללמוד לתת לאחרים, ולהשתחרר מהצורך הרגשי לחמוד ולאגור בלי סוף.
הוא אדם עושה ופועל, מעין “עיר ללא הפסקה”, ומתקיים במיטבו דווקא במצבי עמימות.
הוא יודע להשמיע דיבורים אציליים, אולם אינו מיישמם בחייו. יש בו יכולת מופלאה לשבור בתוכו עכבות מוסריות ומוסכמות חברתיות ולמצוא צידוקים לדרכו. הוא בוחן את עצמו מנקודת ראותו האישית בלבד ומאמין שתדמיתו בעיני אחרים היא מה שהוא חושב על עצמו. הידיעה שייתפס כרחמן וחלש מדירה את מנוחתו.
הוא צריך ללמוד לבנות בתוכו ענוות אמת. ללמוד להכיר את עצמו היטב, ולנהוג בעצמו במידת האובייקטיביות. כשיגיע למדרגה זו יהפוך להיות מקור ברכה לסובבים אותו ויהיה נעים הליכות וחביב.
הוא חי את חייו בנפרד מסביבתו. מחשבותיו מביאות אותו לבנות לעצמו עולם משלו, באמצעות מקצוע או מקום עבודה הרחוק מסביבתו הטבעית. הוא עקשן ושאפתן, יש לו רצונות אדירים והוא מתקשה להגשים אותם. קשה לו להחליט ולהכריע. הוא נדיב על חשבון אחרים וקמצן לעצמו. חש שכולם חייבים לו, וצריכים אותו, אולם הוא עצמו צריך ללמוד לגמול טובה לזולת שהיטיב עימו. בעסקים הוא פועל נאמנה לתועלת העסק. הוא אוהב את הנאות החיים ואת בני המין השני, ומעדיף תמיד להיות השולט ביחסים.
מתחת למעטה רגוע מפכים כוחות ועוצמות.
גילוי האות במישור הפיסי והרגשי
האנרגיות הרוחניות, המתבטאות בכל אות ואות, מתגשמות גם באיברים פיסיים. המקובלים מצאו קשר בין האות הראשונה בשם לבין איברים פיסיים מסויימים שכינוים מתחיל באותה אות, וכך יכלו להצביע על רגישות ו/או על חולשה באיברים אלו לפי שם האדם. אצל אלה ששמותיהם מתחילים באות ע’ תתכן רגישות בעיניים, בעיות ראייה, בכיס הדמע, ראיה מרחבית, בעיות עור ו/או עור הקרקפת, בעצמות או בעיות של עלייה במשקל.
אנרגיית האות משתקפת גם במישור הרגשי והנפשי. הבעיות הרגשיות המתגלות באות ע’ יכולות להתגלות כשהאדם עיוור לנעשה סביבו.
המקובלים הורו שברגע שהאדם מזהה את כשלונו ומתוודה עליו בינו לבין עצמו, ומעלה את הבעייה לתודעה, מתחיל תהליך של תיקון הנפש ושכלולה, המשפיע ברמה הרגשית/פיסית.
האות הינה פתח לעולם רוחני המסומל בתוכנה של האות, אדם ששמו מתחיל ב-ע’ יכול לתקן ליקויים בנפשו על ידי אמירה של מילים מסויימות שהן מוליכות אנרגטיות לתיקון הנפש: עוינו, עינים רמות, עזות מצח.
