שין
ערך מספרי – 300
מקביל ליסוד אש
תכונה חיובית – מלכות
היפוכה – כניעה
תכונת המזל – חום
כוכב שולט – מאדים (מרס)
צבע – אדום ארגמן
ישות רוחנית גברית – שם
סמל – לפיד
כלי נגינה – נבל
מילת מפתח – ראש
מלאך ממונה – שמעיאל
“שי”ן זה שניהם של רשעים, שעתיד הקב”ה לשברם”
(אותיות דרבי עקיבא)
“נכנסה לפניו אות ש’. אמרה לפניו: רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בין את העולם, כי בי נקרא שמך שדי, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש. אמר לה: יפה את, וטובה את, ואמיתית את, אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עמהן, איני רוצה לברוא את העולם בך. כי לא יתקיים שקר, אלא אם אותיות ק’ ור’ יקחו אותך”
(הקדמות הזוהר, אותיות דרב המנונא סבא)
“המליך אות ש’ באש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם אש שמים בעולם וחום בשנה וראש בנפש זכר בשא”מ ונקבה בשמ”א
(ספר יצירה פ”ג, מ”ט)
“השיר והשבח לחי עולמים”
(שיר היחוד, מתוך פרקי היכלות)
“שומר ה’ את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד”
(תהילים קמ”ה, כ’)
ש’ היא אות של שינויים, של עלייה מתמדת בסולת, ושל שינויים מתמידים המחייבים מן הנסיון המצטבר.
אות ששמה את הדברים במקומם. אות שורקת. שריקה מסמלת קיבוץ הנידחים כשריקת הרועה המקבץ את עדרו. אות הבנויה משלושה ו’ המסמלים בקבלה את האיזון, את השלם, את התזה, האנטיתזה והסינתיזה, המחוברות ביניהן. ש’ מסמלת את מעגליות החיים – שנה. היא אות של יופי – בגדי שש, מצוי בה השני, הצבע האדום שמסמל את יסוד האש. יש דמיון בין צורתה ובין להבות האש.
היא נוטלת את כל השגב הגלום בחיים. היא אות שיודעת לשאול ולהגדיר את שמם של הדברים ומהותם. אות שלוקחת אותך בשבי, שובה את לבבך ומשביתה אותך, עד שאתה שבע.
יש בה שובבות וגם צורך בשובך, בבית. ב”של” ה-ש’ היא של שייכות. אות שאוהבת לעזור ולשרת את הזולת, להיות מעורבת בכל דבר.
היא אות שמסמלת את השלם, השלום, השי, וכשהיא בסביבתך, היא מותירה אחריה שובל של זכרונות שלא יימחקו משך שנים. יש בה שליחות.
ש’ היא אות של שינויים, מייצגת את השאלה, את השייכות ואת העזרה לזולת, את השלום!
המקובלים שילבו את המילים הבאות בתוך תפילותיהם,
חזרה עליהן בקול, פעמים אחדות, פועלת ומשפיעה על הלך הנפש:
שאלה, שבועה, שוטר, שופט, שחקים, שיטה, שיר, שלום, שמיעה, שמירה
מספר על האדם
אדם שהאות ש’ מופיעה בשמו מטה שכם תמיד, הוא שכן מצוין, מאיר פנים ומקדים שלום. משמש כשמש לסביבתו. אבל לא פעם מתגלה כשפן. הוא האש בהתגלמותה, אבל לפעמים הוא שומר את האש לעצמו. יש בו מן המרענן, מן השחר העולה, מן החידוש, הוא אוהב שינוי. הוא עשוי להחתים על התחייבות, לדרוש שטר בטחון, והוא גם דואג לפרוע אותו. יש שחוכמתו מנוצלת לרעה הוא נעשה שועל. הוא אדם שיודע להקשיב, מבין מעולה, מבין דבר מתוך דבר. אסור להרגיז אותו כיוון שהוא שומר את עלבונו ונוטר לנצח. יש בו נטייה לשפיטה של כל מצב, חייו מתנהלים במקום של שפע, יש לו נטייה לחשיבות עצמית, הוא שר ונשיא המחפש שררה.
ש’ בראש מילה מסמלת את יסוד האש. לפי הקבלה התכונה המאפיינת את מזג האש הנה רגשנות. רגשנות משמעה שימוש ברגשות כברכוש פרטי, היכולת לחוות את הרגש פעם אחר פעם בתחושה שעכשיו, כשהדברים עולים על פני השטח, הם מתקיימים בזמן הווה למרות שזמן קיומם הוא עבר.
תכונתו הבסיסית של מי שבשמו מצויה האות ש’ היא היאוש, תכונה שמחד גיסא בונה אותו ומאידך גיסא הורסת אותו. הוא נאבק בתוכו כדי להפוך את היאוש לא”ש-לאדם שלם. הוא מביא את עצמו פעם אחר פעם למצבים שאין דרך לצאת מהם, מצבים אבסורדיים, ובאורח פלא באמצעות אישיותו הנפלאה, הוא יוצא ממצבים אלה חזק יותר, מצליח יותר, ויפה יותר בעיני סביבתו.
הוא עסוק בבניית אישיות שתעניק לו את מירב הכבוד בסביבה שבה הוא חי. יש לו נטייה טבעית לפאר, ליוקרה ולסמלי מעמד. פעם אחר פעם הוא גורם לסביבתו לשנוא אותו, לקנא בו, לנסות למצוא בו פגמים, ואז ליבו נשבר, והוא משתדל להשתנות כדי לזכות באהדת הסביבה.
הוא תופס את עצמו בתפיסה סובייקטיבית בציר הנע סביב עצמו, רואה את עצמו נישא מעל כולם, ולכן הוא מבזה את הנחותים ממנו.
הצורך שלו להוכיח את עצמו הוא כה חזק שכמעט אי אפשר לממשו. הוא מבלה את חייו בשברון לב כשהוא עומד מול המציאות.
כשהוא מגיע לשיא ייאושו, הוא מפנה את כל חיותו לחיים שכלתניים, וכל כוחותיו מופנית ללימוד. הוא נכנס אז לעולם של ספרים וסופרים, של דעות ומחשבות, הגות והשקפה, מתוך צורך למצוא לעצמו תשובה לרצונו העז לחיות חיים מלאים. הוא כובש לעצמו את מחוזות המחשבה, מנסה להכיר את שבילי השמיים. הוא אינו מרחם על עצמו ומקדיש יום ולילה לחיפושיו. ונרגע רק כאשר הוא מוצא תשובות לשאלות המענות את נפשו.
הוא צריך ללמוד להתייחס התייחסות ערכית לאדם באשר הוא אדם.
עליו להבין שאנשים שווים גם אם האחד חכם והשני טיפש.
הוא אדם עיקש ורגזן, מתמיד ומעמיק, נמרץ, ביצועיסט, וגם רגיש יתר על המידה. נוח לכעוס אבל גם נוח לסלוח, לא שקט, איפולסיבי, לא יודע לעגל פינות ואם ניכרים מכשולים בדרכו הוא נלחם בהם. הוא נלהב, חיוני ונמרץ, בעל יוזמה, אוהב חברה, עליז וספונטני, בעל כושר אילתור, כושר דיבור, אופטימי, חומרני, מלא רצון טוב, פזיז ולא מקפיד על פרטים.
ש’ בסוף מילה מייצגת את יסוד העפר שהוא הבסיס לאש ואז האדם מסומל על ידי האדמה שהיא קרה, יבשה, איטית, אבל עם כל זאת חזקה מאד. מאפייני מזג זה הם חוסר רגשנות, אחריות, רצינות. אדם בעל רגש חובה לעיתים בעל רגש נחיתות, חוסר דעה עצמאית, רגשי אשמה, נטייה לדיכאון, הסתגרות מתוך רצון ובריחה אל עבר אידאלים ולעבר חיים המוכתבים על ידי הגורל. הוא אדם המאמין במזל עיוור ובעצם מוסר את האחריות על מעשיו למערכות שאין לו שליטה עליהן. הוא אוהב שגרה והרגלים קבועים, דבק בעקרונות ועמדות, נאמן, כן, מסודר, זהיר, נרתע מחידושים ושינויים, חסכן, עקשן, ולעיתים מתבודד מעברה.
הוא אדם שיודע להקשיב.
גילוי האות במישור הפיסי והרגשי
האנרגיות הרוחניות, המתבטאות בכל אות ואות, מתגשמות גם באיברים פיסיים. המקובלים מצאו קשר בין האות הראשונה בשם לבין איברים פיסיים מסויימים שכינוים מתחיל באותה אות, וכך יכלו להצביע על רגישות ו/או על חולשה באיברים אלו לפי שם האדם. אצל בעלי שמות המתחילים ב-ש’ מתגלות בעיות בשידרה, עמוד השידרה, בשוקיים, בשמיעה, בשיער-ריבוי או דילול שיער.
אנרגיית האות משתקפת גם במישור הרגשי והנפשי. הבעיות הרגשיות המתגלות מאנרגיית האות ש’ – הוא שומע רק בקול עצמו. כשהוא שונא קשה לו לחזור בו משנאתו והיא קשה ומרה. שכנים – יש לו בעיות עם שכניו.
המקובלים הורו שברגע שהאדם מזהה את כשלונו ומתוודה עליו בינו לבין עצמו, ומעלה את הבעיה לתודעה, מתחיל תהלים של תיקון הנפש ושכלולה, המשפיע ברמה הרגשית/פיסית.
האות הינה פתח לעולם רוחני המסומל בתוכנה של האות, אדם ששמו מתחיל ב-ש’ יכול לתקן ליקויים בנפשו על ידי אמירה של מילים מסויימות שהן מוליכות אנרגטיות לתיקון הנפש: שיחתנו, שגגה, שנאת חינם.